Menu
Menu
טיק הינו תופעה בלתי רצונית המתבטאת בתנועה או בהשמעת קול פתאומית מהירה וחוזרת. הטיקים הינם תופעה שכיחה ביותר ולמעשה אחרי תסמונות חוסר הקשב והריכוז וכאב הראש, הם מהוים את הסיבה השלישית לפניה לנוירולוג הילדים. מבין מגוון הטיקים המוטוריים ניתן לראות מצמוצי עיניים, פתיחת פה וסגירתו ,או העויה של שרירי הפנים והצואר. לעיתים הטיק יכול להתבטא בהשמעת קול, כחכוח או המהום, נחירות או שיעול חוזרים. יש מידה מסוימת של שליטה על תדירות ותזמון הטיקים- ידוע שהתרחשות טיקים בשעות בית ספר נמוכה יותר במרבית הילדים.
הטיקים מופיעים על פי רוב במחזוריות – במהלך הקרוי באנגלית WAX AND WANE – כלומר במהלך "בא והולך ". כך למשל יכול הטיק להימשך מספר שבועות – ואז להעלם למשך תקופה בת מספר חודשים. לעיתים לאחר הפוגה זו יכול להופיע טיק חדש ואף הוא בתורו להיעלם בהמשך.
תאוריה מקובלת היא שטיק מתרחש בשל מצבי לחץ – אך לא ניתן להסביר את כל הספקטרום של הטיקים על רקע זה. למשל יש דיווחים על עליה בתדירות הטיקים דווקא בזמן צפיה בטלויזיה או במשחקי מחשב- בזמן שהילד רגוע יחסית. קיימת השתנות בהופעת הטיקים בהתאם לשעות היום, בעיקר במצבי עייפות או שעמום יש נטיה לעליה בתדירותם. הטיקים בדרך כלל נעלמים בשינה.
ישנה שכיחות גבוהה של הופעת הטיקים סביב גיל 6 לפני הכניסה לבית הספר. אך מתוארים ילדים בני שנתיים ואפילו בני שנה שחווים את הופעת טיקים.
את הטיקים נהוג לחלק לטיקים פשוטים ומורכבים. טיקים תנועתיים פשוטים יתבטאו בתנועות חוזרות כמו מצמוץ, טלטול ראש וכדומה. טיקים ווקליים פשוטים יתבטאו בכחכוח, נחירות, שעולים וכדומה. לעומתם טיקים תנועתיים מורכבים יתבטאו בכיווץ קבוצות שרירים גדולות- דבר שיתבטא בתנועות כאילו מכוונות למשל – רצון לגעת באופן אובססיבי וחוזר על עצמו בחפץ כלשהו. הטיקים הווקליים המורכבים כולליים דיבור חוזר מחוץ להקשר ו/או חזרה על צרופי מילים שנאמרו על ידי הילד או בן שיחו.
לטיקים מרכיב תורשתי נכבד.לא פעם האב והאם מדווחים על הארעות טיקים בילדותם הם – ו/או בקרובי משפחה.
תאוריות רבות דנות במקור הטיקים. המקום האנטומי שממנו כנראה נובעים הטיקים היא המערכת האקסטראפירמידלית של גרעיני הבסיס בעמקי המח. הגרעינים האלה אחראים על בקרה ושליטה של התנועות שלנו. אזורים אלו פועלים באופן תת מודע, בעת שאנחנו עומדים לבצע ומבצעים תנועות מודעות – כמו רצון ללכת או להרים יד. כאן נקבעת השליטה איזה מקבוצות השרירים תופעלנה, ובה בעת נמנעת על ידם הפעלת קבוצות שרירים אחרות שיכולות להפריע לביצוע התנועה הרצונית שתוכננה מלכתחילה.
הרוב המכריע של הטיקים נעלמים לקראת סוף גיל ההתבגרות ורק כעשרה אחוז ממשיכים להתקיים בגיל המבוגר. אחד מהסוגים הקשים, אך לשמחתינו הנדירים, היא תסמונת על שם טורט. בתסמונת זו קיים שילוב של 2 טיקים מוטוריים וטיק קולי שמופיעים בתדירות גבוהה מספר רב של פעמים ביום ולמשך זמן של מעל שנה.
אחרי נטילת פרטים ואנמנזה מפורטת מהורים ומהילד ובדיקה נוירולוגית מדוקדקת, הנוירולוג המנוסה יכול לאבחן שמדובר בטיקים. בדרך כלל לא נדרשים אמצעי הדמיה נוספים כמו EEG ו MRI. במקרים מסוימים כאשר מתעורר חשד לקיום מחלה אחרת כמו אפילפסיה או הפרעת תנועה אחרת או אם קיים ממצא נוירולגי פתולוגי, יפנה הרופא את הילד לבירור נוסף.
בחלק לא מועט מהמקרים אין צורך בטיפול תרופתי. הרגעה וטיפול פסיכולוגי מתאים, שמורידים את החרדות ומעצימים את בטחון הילד והקשר הבין משפחתי, מספיקים לסייע בהורדה משמעותית של עוצמת ותדירות הטיקים.
במקרים שבהם עוצמת ותדירות הטיקים פוגעים בילד מבחינה פסיכולוגית וחברתית ו/או גורמים לכאב פיזי – מקובל טיפול תרופתי .
התרופות העיקריות לטיפול הן תרופות ממשפחת האלפא אגוניסטים. העיקרית שבהן היא קלוניריט. במידה ואין תגובה טובה לטיפול עוברים לקו השני שהוא התרופות הנוירולפטיות כמו RISPERDAL. חשוב לדעת שאין תרופה אידיאלית לטיפול בטיקים ולחלק מהתרופות יש תופעות לוואי משמעותיות.
פרופ' רחל שטראוסברג – רופאה בכירה במכון הנוירולוגי בביה"ח שניידר לרפואת ילדים.
